אם עבד פחות מ- 200 ימים יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים של הטבלה כיחס מספר ימי עבודה בפועל אל מספר 200. (לדוגמא אם העובד עבד בפועל 150 ימים בשנה השניה לעבודה יהיה זכאי

ל- 14*150 /200= עשרה ימים (חלק של יום לא בא במנין) : 8 ימי עבודה או 6 לפי אורכו של שבוע עבודה).



אם העובד היה עובדו של אותו מעביד בחלק משנת העבודה, יהיה זכאי לימי חופשה כמפורט בטבלה אם עבד באותו חלק של השנה לפחות 240 ימים . אם עבד פחות מ- 240 ימים אזי יהיה זכאי לחלק היחסי ממספר הימים המופיע בטבלה, כיחס ממספר ימי עבודה בפועל ל 240 (בהתאם לחישוב הנ"ל : 150*14 /240= שמונה ימים).



יש לציין שעובד שעבד עד 75 ימים זכאי ל"תמורת חופשה" : 4% מכלל הסכומים שהשתכר.

כל עובד הזקוק לתחבורה ציבורית כדי להגיע למקום עבודתו זכאי להשתתפות מעבידו בהוצאות הנסיעות גם אם הוא חייב לנסוע באוטובוס שתיים או שלוש תחנות לפחות, כדי להגיע למקום עבודתו. תקרת החזר הוצאות הנסיעה ליום עבודה היא 22.70 ש"ח החל מיום 01/01/09. הוצאות הנסיעה תקבענה לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס ציבורי או כרטיס מנוי חודשי מוזל ממקום מגורי העובד למקום עבודתו, על יסוד כרטיס הנחה של מספר נסיעות, אם קיים כרטיס הנחה כזה.



יצוין כי אם העובד מוסע למקום העבודה, לא יהיה זכאי להחזר הוצאות נסיעות. כמו כן, אם הוא מוסע לכיוון אחד בלבד, העובד יהיה זכאי עד למחצית הסכומים הנ"ל. עובד הנעדר מעבודתו לא יהיה זכאי להחזר נסיעות עבור אותו יום.

אם עובד מועבד ביום עבודה רגיל שעות נוספות, המעביד חייב לשלם לו לפחות 125% משכר העבודה הרגיל עבור השעתיים הראשונות ו-150% לפחות בעד כל שעה נוספת שלאחריהן.



אם שכרו של העובד משתלם על בסיס חודשי, זכאי המעביד לתת לעובדו, במקום תשלום הגמול עבור שעות נוספות, מנוחה של שעה ורבע לפחות תמורת כל שעה מהשעתיים הנוספות הראשונות שבאותו יום ומנוחה של שעה וחצי לפחות תמורה כל שעה נוספת.



אם עובד מועסק במנוחה השבועית, חייב המעביד לשלם לו בעד שעות העבודה, לפחות 150% משכר הרגיל של העובד. אם שכרו של העובד משתלם על בסיס חודשי זכאי המעביד לתת לעובדו, במקום הגמול האמור, מנוחה של לפחות שעה וחצי עבור כל שעה משעות המנוחה השבועית שבהן הוא עבד.



אם עובד מועסק בשעות נוספות במנוחה השבועית, הוא יהיה זכאי לגמול עבור העבודה במנוחה השבועית בצירוף הגמול עבור השעות הנוספות (זאת אומרת : 150% עבור המנוחה השבועית + 25% עבור השעה הנוספת).



הערה: המעביד אינו רשאי לקבוע שכר רגיל הכולל בתוכו את תשלום השעות הנוספות אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי שאושר בידי שר הממ"ת.

עובד זכאי לדמי הבראה אם עבד באותו מקום עבודה שנה אחת לפחות.


גובה דמי הבראה ליום עומד על 334 ש"ח החל מיום 01/07/09


מספר ימי ההבראה המגיעים לעובד בהתאם לוותקו בעבודה הם 5 ימים בעד השנה הראשונה ; 6 ימים בעד השנה השנייה והשנה השלישית (בעד כל אחת מהן) ; 7 ימים בעד השנה הרביעית עד העשירית. (הרשימה נמשכת).

כל עובד זכאי לחופשה שנתית. אורך החופשה נקבע בהתאם לוותק של העובד במקום עבודתו.



בעד כל אחת מ - 4 שנים הראשונות לעבודתו זכאי העובד לחופשה בת 14 ימים קלנדריים (שבועיים) שהם 12 ימי עבודה אם המדובר בשבוע עבודה בן 6 ימים, או 10 ימי עבודה אם עובדים 5 ימים בשבוע.



בעד השנה החמישית העובד זכאי ל- 16 ימי חופשה קלנדריים ; 18 בעד השנה השישית, 21 יום בעד השנה השביעית, ויום נוסף בעד כל שנה עד למקסימום של 28 ימים קלנדריים (ארבעה שבועות).

כן, ימי חופשה משתנים בהתאם לחוזים אישים ו/או הסכמים קיבוציים ו/או צוי הרחבה בהתאם למגזר העבודה

זכויות עובדים יכול שייקבעו בחוזה העבודה האישי שבין העובד למעביד, בהסכמים קיבוציים, שהם הסכמים שנחתמים בין ארגון העובדים לבין המעביד ו/או ארגוני מעבידים אליו שייך המעביד ו/או בחקיקת העבודה אשר קובעת את הזכויות הבסיסיות המגיעות לעובד, זכויות שלא ניתנות לוויתור על ידו. לעיתים קרובות, עובד זכאי לזכויות מכוח הסכמים קיבוציים גם אם מעבידו או ארגון המעבידים אליו שייך מעבידו אינו צד להם, זאת מכוח צווי הרחבה שמוציא שר התעשייה המסחר והתעסוקה.

בעד שעות עבודה רגילות בשעות המנוחה השבועית זכאי העובד לשכר בשיעור של 150% משכר שעה רגילה.  
בעד שתי שעות העבודה הנוספות הראשונות בשעות המנוחה השבועית זכאי העובד לשכר בשיעור של 175% משכר שעה רגילה.
בעד שעות העבודה הנוספות שמעבר לשעתיים הראשונות בשעות המנוחה השבועית זכאי העובד לשכר בשיעור של 200% משכר שעה רגילה.
בעד שעות עבודה נוספות בשעות שאינן שעות מנוחה שבועית (החל מהשעה 19:00 במוצאי שבת) זכאי העובד לשכר בשיעור של 150% משכר שעה רגילה.